מיקם

Hebrew
Root
מ־ק־ם‎ (m-q-m)

Verb

מיקם / מִקֵּם • (mikém) (pi'el construction)

  1. (transitive) to put, place, locate (something somewhere)

Conjugation
Conjugation of מיקם / מִקֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְמַקֵּם‎
  • action noun: מיקום / מִקּוּם‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first מיקמתי / מִקַּמְתִּי‎מיקמנו / מִקַּמְנוּ‎
second מיקמת / מִקַּמְתָּ‎מיקמת / מִקַּמְתְּ‎מיקמתם / מִקַּמְתֶּם‎מיקמתן / מִקַּמְתֶּן‎
third מיקם / מִקֵּםמיקמה / מִקְּמָה‎מיקמו / מִקְּמוּ‎
present מְמַקֵּם‎מְמַקֶּמֶת‎מְמַקְּמִים‎מְמַקְּמוֹת‎
future first אֲמַקֵּם‎נְמַקֵּם‎
second תְּמַקֵּם‎תְּמַקְּמִי‎תְּמַקְּמוּ‎תְּמַקֵּמְנָה‎1
third יְמַקֵּם‎תְּמַקֵּם‎יְמַקְּמוּ‎תְּמַקֵּמְנָה‎1
imperative מַקֵּם‎מַקְּמִי‎מַקְּמוּ‎מַקֵּמְנָה‎1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
  • “מיקם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.